פסק-דין בתיק ת"א 1508-09

1.         התובעת ילידת 4.12.57 נפגעה לטענתה ממעשה תקיפה של הנתבע כלפיה וכלפי בן זוגה החסוי, שהלך לבינתיים לעולמו לאחר הגשת התביעה. התביעה הוגשה בתחילה ע"י התובעת ובן זוגה ולאחר מכן צומצמה ונדונה רק לגבי תביעת התובעת.

2.         הצדדים חלוקים בכל הנוגע לנסיבות האירוע, האחריות וגובה הנזק, בעוד שהנתבע מכחיש את הנטען כלפיו וטוען כי סיפור התביעה הוא פרי דמיונה של התובעת ובעצם הגשתה נעשה שימוש לרעה בהליכי בימ"ש.

3.         הואיל וכנגד הנתבע התנהל הליך פש"ר הוצג על ידו אישור הנאמן כי  תיק זה  אינו מעוכב במסגרת הליך הפש"ר הואיל ועילתו נולדה לאחר מתן צו הכינוס ולא יהיה חוב בר תביעה בהליכי הפש"ר .

רקע עובדתי

4.         לגרסת התובעת ישבה ברכבה שחנה בסמוך לביתה ביום 22.11.08 שהיה שבת בבוקר בסמוך לשעה 9.30 והמתינה לבעלה. הנתבע שהיה שכנה בתקופה הרלבנטית יצא מביתו, התקרב לרכב ותקפה באמצעות סטירות ומהלומות. בעלה יצא מהבית ופנה לעברה לאחר שצפרה לו ואילו הנתבע החל משתמש במקלות ובאבנים באמצעותם היכה אותה ואת בעלה תוך שהוא נכנס לחצרם הפרטית ומאיים על שניהם כי יאונה להם רע.

5.         הנתבע הכחיש את כל תרחיש האירוע כמתואר ע"י התובעת ולגרסתו התעורר באותה שבת בסמוך לשעה 8.00 בבוקר לקול רעש של צפירת מכונית ממושכת של כ-5 דקות. הוא יצא מפתח הבית לעבר המכונית בה ישבו אותה עת התובעת ובעלה. הוא פנה אליה בניסיון לברר את פשר הצפירה ונענה כי התובעת ממתינה לבני ביתה שהשתהו ביציאתם מביתה. לדבריו הסביר לתובעת כי מדובר בשעת בוקר בשבת וכי הדבר מפריע לכל המבקשים לישון בשעה הנ"ל. אז חזר לביתו לבקשת בנו ואילו בעלה של התובעת יצא מהרכב, נכנס לחצרו ואחז בידו את חפירה או מעדר.

6.         כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בגין עבירות של איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש וחבלה חמורה. לאחר ניהול הליך הוכחות חזרה בה התביעה מכתב האישום.

הראיות

7.         התובעת הגישה בזמנו מטעמה 3 תצהירים לרבות תצהיר בעלה שהיה חסוי והיא שימשה כאפוטרופסתו בהיותו סובל מפיגור שכלי.

המתואר בתצהירה של התובעת לא הכיל פרטים מלאים אודות נסיבות האירוע ומלבד ההצהרה כי ישבה במכוניתה מסוג אאודי מודל 1990 עובר לאירוע והנתבע תקף אותה בנשק קר תוך שימוש במקלות ואבנים והיכה אותה ואת בעלה בכל חלקי גופם תוך שהוא מאיים עליה ועל בעלה במילים בוטות וקשות, לא פורט דבר נוסף, ואילו היריעה העובדתית הורחבה במסמכים שהוגשו ובחקירות העדים.

8.         ביום 21.12.10 מסרו התובעת ובעלה עדות במשטרה נגד הנתבע.

בהודעתה במשטרה תארה התובעת את המקרה כך:

"הייתי עם הבת שלי יוספה ברכב שלי מחוץ לבית. צפצפתי לבעלי פעם אחת כדי שיבוא, בעלי ישב ברכב ואז הגיע ארז השכן בריצה אלי, ואמר לי מה את מצפצפת. אמרתי לו סליחה, אני לא שומעת טוב ומותר לי ב-9.30 בבוקר. ואז הוא תפס אותי ביד שלי עם ידו וסובב לי אותה ובעלי יצא לדבר איתו ואז הוא נתן לבעלי בוקסים בפנים, ואני יצאתי מהרכב ואמרתי לבעלי בוא נלך הביתה, והוא נכנס אחרינו בחצר שלנו זה חצר מוקפת בלבנים, אבל יש שער פתוח ואז הוא המשיך להכות אותנו עם אבנים, מטאטא כל מה שהיה שם, הוא נתן לי מכה באוזן עם המקל, ויש לי כאבים בראש וביד, וכואבת לי היד ..."

9.         בעדותה הסבירה התובעת כי (בעמ' 16 ש' 2):

"סיפרתי להם שהוא היכה אותי, שבר לי את היד, ישבתי באוטו, ואני צפרתי לבעלי ז"ל זה היה בערך בתשע וחצי, הסתכלתי בשעון לפני שיצאתי מהבית, לקרוא לו כדי שיבוא, הנתבע יצא ואמר לי למה אני צופרת. אמרתי לו השעה תשע וחצי, מותר לי בשבת לצפור בשעה כזאת, למה אתה מתנפל עליי? כשאמרתי לו את המשפט הזה, הוא ישר נכנס לתוך האוטו, עיקם לי את היד, סובב לי את היד."

לדברי התובעת ישבה ליד ההגה בצד שמאל במושב הנהג, בתה יוספה ישבה ברכב ואילו בעלה יצא מהבית כששמע אותה קוראת לו. לכשהגיע מהחצר לכיוונה התנפל עליו הנתבע במכות ולאחר שבעלה נכנס לחצר המשיך הנתבע להפליא מכותיו, התנפל גם עליה וקרא לילדיו שהחלו מאיימים ומתנפלים עליה.

לכשנתבקשה התובעת למנות את הפגיעות שנגרמו לה השיבה (בעמ' 18 לפר'):

"בעיקר ביד. הוא החטיף לי פה ושם, אבל בעיקר ביד, ממה שסבלתי במרפק, שבר שהיה לי.

ש. איזה עוד חבלות היו לך?